אלאא רדוואן
"שלום הוא ההפך ממלחמה.
מלחמה היא ההפך משלום."
כך לימדה אותי מורתי הראשונה לאנגלית בבית הספר. המורה שלי מעולם לא הסבירה מהי המשמעות של 'מלחמה', או המשמעות של 'שלום'. היום אני מבינה שלא משנה כמה מאמץ מורתי הייתה משקיעה בניסיון להגדיר את הרעיונות הללו, היא לא הייתה עושה זאת טוב כמו שעשו זאת עבורי החיים בעזה.
אני בת 22 עכשיו ובמהלך חיי התרחשו שלוש מלחמות. המלחמה ב-2008 וב-2009 היתה הראשונה שלי, ומשום כך היא היתה הקשה והמזעזעת ביותר עבורי. אחר כך ניסיתי 'להרגיל' את עצמי לרע ביותר, כדי שהמציאות לא תהיה הלם. אני יכולה לומר באושר שהיום אני כבר אדישה למלחמות. אני אומרת 'באושר', מכיוון שכפלסטינית החיה במובלעת נצורה על החוף, אני אמורה לצפות לכך שאש המלחמה הישראלית תקיף אותי ואת אהוביי מכל עבר, בכל זמן.
יום אחד, אחרי המתקפה הישראלית השניה על עזה, סבתי אמרה לי שלכל דבר יש צד טוב וצד רע, אפילו למלחמה. כולם מכירים את הפנים הנוראיות של המלחמה. אלו שחוו אותם על בשרם, כמו העזתים, יודעים זאת טוב מכולם. "איזה צד טוב, למען השם, יכול להיות למלחמה או למצור?" שאלתי, ואחרי שלוש מלחמות עקובות מדם, מצאתי את התשובה.
להעריך כל דבר בחיים
המבוגרים אומרים, "את אף פעם לא יודעת מה יש לך עד שאת מאבדת את זה." לנו, הפלסטינים ברצועת עזה, אף פעם לא היו חיים נורמליים. זו הסיבה שבגללה עזתים מעריכים את החיים יותר מכל אחד אחר.
אני נזכרת בחברתי שרה, שלומדת לתואר שני בדורהאם, אנגליה. כמה ימים לאחר שהתמקמה שם, היא כתבה בפייסבוק שלה:
"אחרי שחווים אלימות ומלחמה ומגיעים למקום שיש בו נוחות ומותרות, נוטים לחשוב, "על מה יש לאנשים האלה להתלונן?". אני חוטאת בזה גם. בכל פעם שמישהו כאן אומר "אוף, אני צריך לכתוב את המטלה הנוראית הזו, או, 'החבר שלי נפרד ממני', אני מיד נזכרת בהתגלמויות רציניות יותר של הסבל האנושי וחושבת, 'אוי, תשתקו כבר'."
אתם רואים? אנחנו לא מזבזבים זמן במחשבות על נושאים טריוויאלים. אנחנו מעריכים כל רגע ורגע בחיים שלנו. עברנו כל כך הרבה, שאנחנו מקבלים את החיים המייאשים הללו כנורמליים.
חשמל הוא אחד הדברים שאנשים בעזה יודעים להעריך טוב מאוד. כל יום, אנחנו עסוקים בחישוב ותזמון - מתי החשמל יפסיק ומתי הוא יחזור. הפסקות חשמל לימדו אותנו להכין תוכנית חלופית, תמיד. אני תמיד מגהצת את בגדיי יום לפני שאני זקוקה להם, גם אם החשמל אמור לזרום באותו יום. בעזה, צריך תמיד לצפות לגרוע מכל ולנהוג בהתאם.
הפסקות חשמל יכולות אפילו להיות מועילות כשמדובר בקשרי משפחה. כשאין חשמל בבית שלי, אנחנו נאספים בחדר אחד המואר במנורה המופעלת על ידי סוללות. אנחנו מדברים, צוחקים, משחקים עם הילדים. כשהחשמל חוזר, אנחנו מיד מתפזרים איש-איש לחדרו כדי לבדוק את ההודעות בפייסבוק ובמייל. כולם עסוקים בבהייה במסך הטלפון או המחשב. המורה שלי לפסיכולוגיה באוניברסיטה אמר פעם שהוא מרגיש מבולבל כאשר אין הפסקת חשמל במשך שלושה שבועות ברצף. הוא לא רגיל לכמות כזו של חשמל! הדבר המצחיק הוא שהוא ניסה ללמד אותנו איך להתמודד עם כל דבר שאנחנו נתקלים בו בחיים, בעוד שהוא עצמו לא הצליח להתמודד עם החיבור המתמשך לחשמל בגלל שהוא לא היה רגיל לכך. החיים בעזה לא הוגנים כלפינו. מאוד.
במהלך המתקפה הישראלית בקיץ, כשהיינו חשופים לסצנות מזעזעות של בניינים קורסים, אנשים שמאבדים את חייהם, זכרונות וחלומות שלאט לאט מתפוגגים, אני רציתי רק לשרוד. אמרתי לעצמי שאני לא צריכה חשמל. לא רציתי לחלום על לנסוע לחו"ל כדי להגשים את המטרות שלי. לא רציתי שום דבר אחר חוץ מלשרוד. למזלי, שרדתי.
התמודדות היא חובה
יתרון נוסף שמעניקים החיים בעזה היא היכולת להתמודד היטב עם סיטואציות קשות. על אף מתקפות ישראליות חוזרות ונשנות, הפסקות חשמל ומחסור בדלק, החיים בעזה ממשיכים. הם תמיד ממשיכים.
נהגתי לומר לאחד מחבריי שהאנשים בעזה, כולל אותי כמובן, הם יוצאים מהכלל בצורה יוצאת מהכלל! קשה לי לתפוס איך אנחנו מסוגלים לעמוד בסבל שכזה. אני חושבת, בחיוך, שאולי לעזתים יש גנים מיוחדים שמעניקים להם סבלנות אין קץ ועוצמה שאין כדוגמתה. זהו ההסבר הלוגי היחיד שאני יכולה לחשוב עליו.
המצור הישראלי והמלחמות העניקו מימדים חדשים לחיי. תודה רבה לישראל על כך שנתנו לי את היכולות המדהימות הללו.
תרגום: נופר כהן
טקסט זה נכתב במקור באתר We are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.