top of page

נשים מדכאות נשים

אורג'ואן שוראב



הכתבה מלווה ביצירות אמנות אשר נעשו על-ידי נשים מעזה*


אלימות בתוך המשפחה היא בעיה שאין להקל בה ראש בעזה. נתונים שהתפרסמו לאחרונה על די הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על כך ש-51 אחוזים מהנשים בעזה הן קורבנות לאלימות בתוך המשפחה; 76 אחוזים העידו שהן עוברות התעללות נפשית ו-35 סיפרו שהן הותקפו פיזית.


קולאז' מאת מייסה יוסף

גברים הם על פי רוב מקרבניהן של נשים. עם זאת, נכון גם לומר שבהקשרים תרבותיים מסוימים נשים אחרות הן האשמות. הדבר נכון במיוחד בעזה, בה מתקיימת חברה שמרנית הנשלטת על ידי גברים.


"חמות ברחבי העולם לעיתים קרובות מקנאות בכלותיהן, משום שהן מפחדות שאלה לקחו מהן את בניהן", מעידה סוהיר אל-באבא, עורכת דין במרכז לענייני נשים בעזה. המצב מחריף ונפוץ בעזה נוכח העוני, המגבלות על תנועה והמסורת של נישואין בגיל צעיר.


עוני בכל מקום מוביל למתח, דיכאון ותסכול. הוא מוביל בני משפחה המתגוררים בסמיכות רבה להתפרץ זה על זה. בעזה, יש לקחת בחשבון גם את העובדה שבעוד שמדובר בחברה הנשלטת על ידי גברים באופן כללי, נשים הן אלה השולטות בבית. כאשר כלה חדשה עוברת אל הבית (מעטים הם הזוגות הצעירים שיכולים להרשות לעצמם דירה), האישה המבוגרת נחשבת "למלכה האם". משמעות הדבר היא שבחלק מבתי האב – בדרך כלל מדובר במשפחות בעלות הכנסה נמוכה ומבוגרים ללא השכלה מתקדמת – החמות מתייחסת אל הכלה כאל סוג של שפחה.

נור: סינדרלה מעזה (ללא נסיך)


נור התחתנה עם בן דודה כשמלאו לה 17 שנים. אימה הכריחה אותה לעזוב את בית הספר ולהתחתן רק ארבעה חודשים לאחר מכן, למרות התנגדויותיו של אביה. בעלה החדש ומשפחתו לא היו מוכנים לאפשר לה לסיים את חוק לימודיה. "הייתי טובה מאוד באנגלית ומתמטיקה; שנאתי ערבית, אבל אהבתי את בית הספר", אומרת נור ודמעות בעיניה


לאור העובדה שבן דודה של נור הוא קרוב משפחה, הוא לא נדרש לשלם מוהר מלא – סכום כסף הניתן לכלה עבור הלבשה וצרכים נוספים הנדרשים לה כאשר היא עוזבת את בית משפחתה. גברים ממשפחות קשות יום מעדיפים לעיתים קרובות להינשא לקרובות משפחה על מנת לחסוך את התשלום.


שלושה ימים אחרי יום חתונתה, חמותה של נור שלפה את עגילי הזהב מאוזניה, תוך שהיא פוצעת אותה במידה כזו שנור נזקקה לתפרים. אפילו גיסתה בת ה-14 הורשתה להכות אותה מכות נמרצות.


נור הפכה אחראית לניקיונות ולבישולים בביתה החדש. "עבדתי מעלות השחר עד חצות" היא אומרת. "אני יכולה לעשות זאת בדרך כלל, אבל לא נתנו לי לאכול או לשתות טיפה לפני שבעלי חזר הביתה, מה שהיה קורה

בסביבות חצות". חמותה ספרה כל ביצה שהייתה במקרר על מנת לקבוע אם נור אכלה ואז הענישה אותה אם עשתה זאת.


נור לא הורשתה לפגוש את משפחתה או לספר לאביה כמה אומללה היא הייתה. היא סיפרה שבעלה ניסה להגן עליה אבל לא היה יכול להמרות את פיה של אימו במופגן. "הוא היה טוב אלי. אני באמת אוהבת אותו", נור מתעקשת. "הוא נהג לתת לי כריכים כך שאוכל לאכול בסתר. הוא הסתיר זאת מאימו על מנת שלא תדע שהוא דואג לי".


מקץ שמונה שנים של יחס כזה, נור הצליחה להימלט לבית הוריה. שם היא ילדה בת ששקלה קצת יותר מ-1.36 קילוגרם בלידתה. חמותה מנעה מבנה לראות את ביתו או לתת לה שם. הילדה כיום בת 4 ואינה יכולה לדבר או לראות. "היא אינה יודעת כיצד נראה אביה", אומרת נור. "אני רוצה להעניק לה את החיים הטובים להם אני עצמי לא זכיתי, אבל אני לא יכולה לעשות זאת לבדי". נור ניסתה להתגרש, אבל בעלה אינו מעוניין בגירושין – או שאינו מעוניין לשלם מזונות על מנת לתמוך בה.



החוק העזתי


לפי חוקי האישות בעזה, ברגע שבן או בת זוג מדווחים על פגיעה גופנית או נפשית מהצד השני, השופט חייב להורות לזוג לעבוד על מערכת היחסים לתקופה של חודש לכל הפחות על מנת להתגבר על המשבר. אם הדבר בלתי אפשרי, השופט מורה לשני גברים – האחד ממשפחתה של האישה והאחד ממשפחתו של הבעל – לחקור מיהו האשם מבין בני הזוג.


קולאז' מאת מייסה יוסף

אם הם פוסקים שהאישה היא הבעיה, היא נאלצת לשלם סכום שווה ערך למוהר שקיבלה והיא לא זוכה לשום תמיכה נוספת. אם הבעל הוא מקור הבעיה, הוא נדרש לשלם לאשתו את אותו סכום. בנוסף, עליו לשלם לאשתו סכום מזונות חודשי (גובה הסכום נקבע על ידי השופט) לכל משך התקופה בה היא מתגוררת בבית משפחתה. אולם, גברים יכולים לסרב להתגרש מנשותיהם ובכך לחמוק מהתשלום. במילים אחרות, נשים אשר עוזבות את בעליהן נותרות במצוקה ועוני (וגם אז, עלינו להניח שהמשפחה מוכנה לקבל אותן חזרה; בחלק מהמקרים המשפחות מסרבות לקבלן ולנשים לא נותרת ברירה אלא להישאר עם בעליהן. אישה החיה בגפה אינה מקובלת בחברה העזתית; ידן של רוב הנשים בעזה אינה משגת לאורח חיים שכזה בין כה וכה).



אמל: דחויה על ידי משפחתה


זה היה גורלה של אמל, מזכירה רפואית בת 23 שנישאה לפני שנתיים. ההתעללות של חמותה החלה מיד לאחר שעברה לתוך ביתה החדש. חמותה של אמל נהגה להכות אותה והיא אף עודדה את בנה לנהוג כמוה כשאמל סירבה להסיר את החג'אב שלה בנוכחותו של אחיו (לפי המסורת המוסלמית, נשים יכולות להסיר את החג'אב רק בנוכחותם של בעליהן או של חמן). בעלה של אמל שהיה מובטל וקיבל מאביו דמי כיס – ציית. אמל מספרת שהיא סבלה גם מהשפלות. בעזה, גברים עורכים קניות מחוץ לבית. לאור העובדה שבעלה היה מובטל, היא נאלצה להסתמך על חמה. "נאלצתי לבקש מחמי לקנות לי מוצרי היגיינה נשית בזמן שהייתי במחזור" היא מספרת. "מעולם לא ביקשתי מאבא שלי לקנות לי דברים כאלה; איך אני יכולה לדבר עם חמי על דברים כאלה?".

ציור של מלק מטר

כשחמה ניסה להכות אותה ובעלה בקושי הסתכל, אמל החליטה שנמאס לה. היא הייתה בהריון וחזרה לבית אביה. בעלה מסרב לספק לה תמיכה כלשהי. היא אומרת שהיא ביקשה ממנו לראות את התינוק ולתת לו שם, אבל הוא השיב שאינו מעוניין בשום קשר עם הילד. בבית המשפט, אמל ביקשה דמי מזונות חודשיים, אולם הבעל טען שהוא אינו האב. אימו הפיצה שמועה שבנה מעולם לא שכב עם אמל. כשאמל שמעה זאת, היא התעקשה על גירושין. אמל כרגע ממתינה לתאריך למשפט, אבל עורך דינה אומר שהיא כנראה תצטרך לוותר על זכויותיה הכספיות על מנת לזכות בחירותה.



מרים: כך זה צריך להיות


למרבה המזל, גורלן של נור ואמל אינו מעיד על הכלל. "במקרים אחרים, אימהות וחמות הן מקור התמיכה הגדול ביותר עבור נשים צעירות", אומרת סוהיר, עורכת הדין של המרכז לענייני נשים. "בנות שנהנות מתמיכתן של האם והחמה הן חזקות יותר ובעלות יכולת להלחם על זכויותיהן".


למשל, מרים, בת 28, היא ברת מזל. היא סיימה את לימודיה במכללה להוראה ונישאה לפני ארבע שנים. חמותה מסייעת לה במטלות הבית וביקשה מבנותיה להיות נחמדות למרים. יחד, הן מייעצות לבן והאח להיות בעל טוב. הוריה של מרים התגרשו כשהיא הייתה בת 17. אביה הורה לה לא לבקר את אימה והשתיים התרחקו זו מזו. אולם, חמותה של מרים סייעה לה לחדש את הקשר עם אימה. יום אחד, חמותה התקשרה לאם וביקשה ממנה לבוא לביתן המשותף. זו הייתה הפעם הראשונה שמרים ראתה את אימה מזה ארבע שנים וזו גם הייתה הפעם הראשונה שאימה ראתה את נכדתה. "אני חזקה מאוד כשחמותי נמצאת לידי", אומרת מרים. "אם הייתי

לבד, החיים היו בלתי נסבלים".



תרגום: יובל כץ


טקסט זה נכתב במקור באתר We are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.



bottom of page