אסראא סולימן
אמריקאים ילידיים יקרים,
קראתי על המחאות ב'סטנדינג רוק' וגיליתי שעל אף צבע העור השונה שלנו, הדת והתרבות השונות ועל אף המקום השונה ממנו אנו באים, יש בינינו יותר קווי דמיון משוני. כשאני קוראת על ההיסטוריה שלכם, אני רואה את עצמי ואת בני עמי משתקפים דרכה. אני מרגישה בתוך תוכי שהמאבק שלכם הוא שלי, ושאינני לבד במאבק מול אי-הצדק.
אבות אבותיי לא חיו בפלסטין לבדם. יהודים, נוצרים וערבים חיו זה לצד זה בארצי. אבל אבות אבותיי – ובכלל זה סביי ואבות-סביי – היו התושבים המקוריים, בדיוק כמוכם. והם סבלו מגורל דומה לשלכם. מדיניות הכיבוש והעקירה האמריקאית, שהוצאה לפועל באמצעות צעדות כפויות כגון צעדת נתיב הדמעות, כמו גם הטרנספר ההדרגתי של רבבות מבני עמכם אל מושבות עניות וענקיות, מכאיב במיוחד ודומה מאוד לטיהור האתני של אבותיי על ידי צבא הכיבוש הישראלי, במה שאנו מכנים "הנכבה" (האסון). אנחנו יודעים את מה שגם אתם יודעים: יש קדושה באדמה הזו.
ב-1948, אבותיי – יחד עם עוד כמיליון פלסטינים – גורשו או הוכרחו לעזוב את אדמתם, במקרים מסוימים תחת איומי נשק. יותר מ-10,000 בני אדם נטבחו. מאות מכפרינו וערינו נהרסו כליל, כחלק מתוכנית שיטתית למחות את זהותנו – בדיוק כפי שהזהות שלכם נמצאת תחת מתקפה מתמדת.
כיום, שטחה של פלסטין הוא כ-22% משטחה המקורי של מולדתנו. בדומה לכם, חלק מבני עמי (המספר מוערך בכ-1.5 מיליון) חיים במחנות (המילה שלנו לשמורות שלכם) בתנאים מחפירים שאפשר להשוות אותם לחיים במדינות עולם שלישי. כמו בשמורות שלכם, במחנות ישנם אחוזי אבטלה גבוהים, עוני ושיעור התאבדות גבוה.
פלסטינים רבים אחרים (כ-6 מיליון) – אותם תושבים מקוריים וצאצאיהם – מפוזרים ברחבי העולם, כפי שאתם מפוזרים ברחבי ארצות הברית. צבא הכיבוש גזל את אדמתנו והכריז עליה כעל 'מדינת ישראל', וכיום הוא ממשיך ליישם מדיניות של גירוש והריסת בתים על מעט האדמה שעוד נותרה לנו. בנוסף, הכובשים בונים התנחלויות בלתי-חוקיות עבור יהודים, ומונעים מהפלסטינים לנוע בחופשיות, באמצעות רשת של מה שהם מכנים 'מחסומים בטחוניים'.
בנוסף, ישראל משתלטת על אספקת המים בגדה המערבית לטובת טיפוח המדשאות הירוקות של תושביה הישראלים, ומשאירה את הפלסטינים צמאים ומיובשים. כתוצאה מהתנאים הירודים בהם אנו חיים בעזה, רק 10% מאספקת המים שלנו מותרים לשתייה. לכן, כמוכם, גם אנחנו יודעים ש"מים הם מקור החיים".
בצעירותי ראיתי כיצד התקשורת מציגה אתכם באופן שלילי, במיוחד בסרטים ההוליוודיים הוצגתם כחסרי תרבות, פראיים, גזענים ומכורים לסמים. באותו האופן, בני עמי מוצגים כטרוריסטים, פרימיטיבים, מיזוגנים ואנטישמים. שמתי לב שאף אחד לא מתייחס ללבנים באופן מכליל שכזה.
ההתנגדות שלנו, כמו זו שלכם, מתויגת כמעשי טרור ואלימות ולא כמאבק למען הישרדות וכבוד. זה לא מפתיע, מכיוון שזו המדיניות של כל מדכא המבקש להציג את המדוכאים כעבריינים, וזאת על מנת להצדיק את מעשיו. כך יוצר המדכא גרסה משלו למציאות, מצדיק את ההתנהגות שלו ושוטף את מוחות ההמונים. התוכנית של המדכא היא לגרום לנכבשים להרגיש חלשים ובודדים. אבל אתם ההוכחה לכך שהם לא יצליחו בתוכניתם, ואני רוצה שתדעו שהעם שלי איתכם.
זה מעורר השראה לראות את הנשים, הזקנים והצעירים של עמכם עומדים יחד ומוחים על הקמת קו הצינור ועל ההדרה שלכם מתהליך קבלת ההחלטות! זה נותן לנו כוח להמשיך ולהיאבק את המאבק שלנו.
כפלסטינית בעזה, גדלתי בתחושה של ניתוק מהעולם, זו תחושה שהולכת וגוברת ככל שישראל מהדקת את המצור בן 10 השנים על עזה. אני בטוחה שרבים מכם מרגישים תחושה דומה. אבל אנחנו לא מבודדים. בכל מה שבאמת חשוב, אנחנו נפשות תאומות.
תרגום: נופר כהן
עריכה לשונית: מיכל זק
טקסט זה נכתב במקור באתר We are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.