אני כבר לא מזהה את ההורים שלי. הם כמו דמויות מטושטשות.
אני מתעוור, באופן הדרגתי, בעין ימין. המצב מחמיר מדי יום. זה קורה לי גם בעין שמאל, אבל פחות. הזמן עובר והכל נעשה דהוי. הכל משחיר. משקפיים לא עוזרות לי, אני שם טיפות רק כדי להרגיע את הכאב.
אני גר עם ההורים. בן שלושים. בעבר עבדתי כצָבָּע, סיידתי קירות בעזה, וזו עבודה שדורשת עדינות, צריך לדייק, אז כשהתחילה הבעיה בעין, הפסקתי. מספיק שקצת אבק נכנס לעין, בעבודה, והכל היה מחשיך.
הרופא שלי אמר לי שאין מה לדאוג. המחלה שלי נקראת קֵרַטוֹקוֹנוּס, זה עיוות בקרנית, וכדי לראות שוב באופן תקין, אצטרך לעשות השתלת קרנית. הבעיה: הניתוח הזה לא קיים בעזה.
הרופא שלי אמר שאוכל לבצע את הניתוח בשכם, הקיש כמה דברים במחשב, התקשר לרופא אחר, וקבע לי תור בבית החולים א-נג'אח, בשכם - לחודש ינואר. עזה והגדה הם חלק ממערכת בריאות אחת, של הרשות הפלסטינית. אחר-כך הגשתי בקשה להיתר יציאה מישראל, כדי לצאת מעזה לשכם. וחיכיתי.
זו המתנה קשה. הרגשתי פחד, בכל יום שעובר, מהאופן בו הראייה שלי מתערפלת. בדרך-כלל, יודיעו לך אם הסכימו להנפיק היתר יציאה ביום שלפני המועד בבית החולים, דרך הודעה בטלפון.
ואכן, יום לפני הטיפול, הגיעה הודעה בטלפון: "הבקשה בבדיקה". כלומר - סירוב.
פספסתי את המועד שלי בשכם, וחזרתי לרופא בעזה, שקבע לי עוד תור, בחודש פברואר. הגשתי בקשת יציאה מישראל, וגם הפעם, יום לפני, הגיעה אותה הודעה: "הבקשה בבדיקה". שוב פספסתי.
ככה זה נמשך כבר חצי שנה, עד היום. מינואר ועד יולי. שבע פעמים קבעו לי תור בשכם, שבע פעמים ניסיתי לצאת, ושבע פעמים קיבלתי הודעה מישראל, יום לפני: "הבקשה בבדיקה".
אני לא יודע למה זה. בועדה לעניינים אזרחיים של הרשות הפלסטינית, שאחראית על הקשר עם ישראל, נאמר לי: "זה לא בידיים שלנו".
בשלב מסויים, זהו. אתה מאבד תקווה. מבחינה נפשית אני מפוזר לגמרי. עייף כל הזמן. והעין נורא כואבת לי. היום בבוקר קבעו לי שוב תור, בשכם. אתמול חיכיתי ליד הטלפון, להודעה, במשך כל היום - אבל לא הגיע כלום. אחר-כך בלילה נשארתי ער, לא עצמתי עין, עד הבוקר. הפעם לא קיבלתי הודעה אפילו, אז הבנתי שזה אומר לא, פספסתי את התור בשכם.
אין לי מה לעשות. מחר אלך לרופא, ואבקש לצאת מעזה בפעם התשיעית.
--
זו העדות של טארק רדואן, שמנסה לצאת מעזה לשכם, עיר פלסטינית אחת לאחרת, כבר יותר מחצי שנה כדי להציל את העיניים שלו - ונתקל בסירוב שרירותי. ישראל שולטת על המעברים שמחברים את עזה אל שאר חלקי הארץ.
ב-"אנחנו שמעבר לגדר" נמשיך לקיים ראיונות עם מטופלות ומטופלים מעזה אשר לא מצליחים לקבל טיפול רפואי במרחבי הארץ השונים - במקרה זה בשכם - עקב "מדיניות הבידול" של הממשלה בישראל - שמטרתה העיקרית למנוע ריבונות פלסטינית דרך בידוד של עזה משאר חלקי הארץ.