חאלד אל-אוסטאז
שינה היא סוג של מיתה.
בכל לילה,
אני מביט אל תהום שחורה
המובילה אל שקר המוות.
אני סוגר את עיניי ומכסה את מבטי
בשכבה נוספת של חושך.
מברך לשלום את השחור שסובב אותי,
בעודי ממתין למה שעתיד לבוא.
לבי מאט,
אני מרגיש אותו פועם בחזי.
אין עומק בנשימתי.
המוח שוחה,
אני צף
היישר מחוץ לגופי
עד שההכרה מפליגה הלאה ממני
ואני במקום אחר,
מקום חשוך אף יותר מחדרי,
קר יותר מעצמותיי.
זהו המסע הלילי שלי,
המוות הפרטי שלי,
זה שאני ממתין לו.
״כשאתה חי בעזה, קל לחשוב שאם תהיה מחוצה לה, אוטומטית, החיים יהפכו קלים יותר. אך חיי הגלות קשים גם הם. ערבים אינם מתקבלים בברכה בטורקיה, ואיני מרגיש שייך. אצלי, החרדה מתבטאת באינסומניה (חוסר- שינה)״
תרגמה: טל אנגל
טקסט זה נכתב במקור באתר We are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.