תמונות בלתי-נתפסות לא הפסיקו לזרום מעזה במהלך הלילה.
בתקשורת בעברית דיווחו לא-מעט על אלימות בתוך הארץ, אך כמות הדם והמוות העיקרית בין הנהר לים אתמול - קרתה בעזה, ונותרה לא מדווחת.
אכן, בעזה הייתה פגיעה במשרדי ממשלה, תשתיות ופעילים של חמאס. אבל במקביל, תושבים דיווחו על מטח הפגזות מסיבי ואקראי על שכונות מגורים, "טבח נגד האזרחים", כך נכתב בפייסבוק ובטוויטר שוב ושוב.
האש התמקדה באזור הצפון: בית לאהיא, בית חנון, והיישוב הבדואי - הצמוד לגבול.
עד כה, כאשר הופגזו מגדלי מגורים במכוון, כמו מגדל הנאדי למשל, ניתנה התראה מראש לתושבים, דרך שומר המגדל, על-מנת שיתפנו.
זו אסטרטגיה שננקטה לקראת סוף המלחמה ב-2014: הפיכת עשרות אנשים לא מעורבים לחסרי-בית בכדי לפגוע בחברה האזרחית, מתוך מחשבה שזה יפעיל לחץ על חמאס.
אך לאורך הלילה החולף התראה שכזו לא ניתנה לעשרות בתי קרקע שהופגזו - ומשפחות שלמות נקברו בחיים תחת הריסות ביתן.
ספרנו, רק מתוך התמונות שהתפרסמו במהלך הלילה, לפחות שמונה ילדים וילדות שנקברו בחיים תחת ביתם - ומתו. סיבה עיקרית לחורבן היא שבלילה נעשה שימוש בסוללות תותחים אשר ירו פגזים אל עבר שכונות בצפון. בניגוד לאש של צלף או של מטוס, לא ניתן לכוון פגזי תותח באופן מדויק.
מהשעה שש בערב, אתמול, יש תיעודים של:
משפחת אל-טנאני, בבית לאהיא - אשר נקברה תחת הריסות הבית. אב, אם, וארבעה ילדים קטנים. תמונה קשה רצה ברשת: אחד מבני המשפחה, אדהם אל-טנאני, ילד בן שש, נשלף מן ההריסות - ראשו שמוט, כל גופו, ופיו, מלאים בחול. ואי-אפשר לזהות את תוי פניו, שהפכו כולן לצהובות, מכוסות בשכבות של חול.
ב-"יישוב הבדואי", כך המקום מכונה בעזה - משפחה שלמה נקברה תחת הריסות ביתה ונהרגה. זה קרה בשעה עשר בלילה. סברין, בת 28, האשם, בן 20, נעמה, בת 45, ומוחמד, ילד בן 5 - כולם מתו.
בשתיים בלילה, שוב בבית לאהיא, שתי נשים נקברו בחיים ומתו תחת הריסות ביתן שהופגז. אחת מהן בת תשע-עשרה, ואחת מהן בת חמישים. לא מצאנו תמונה לאירוע הזה, אך הוא דווח בכמה כלי תקשורת בעזה.
משפחת אל-עטאר, שגרה באותו איזור: ילד וילדה נקברו בחיים ומתו, גם-כן עקב הפגזת ביתם.
יש סרטון בו נראות הגופות שלהם נמשות מן ההריסות, רפויות. השכנים עדיין מחפשים בחורבות הבית את ההורים, ובינתיים לא מצאו.
לפנות בוקר, גם-כן בית לאהיא, הופגז בית של אדם מבוגר אשר עובד בתור כבאי. בתו ושני ילדיה הקטנים נקברו תחת ההריסות ומתו. האיש עצמו, הכבאי, לא היה בבית. ברשת יש תיעוד שלו פותח את מקרר המתים, בבית החולים, ובקושי מזהה את בתו ונכדיו, רטושי הפנים.
גם ביתה של משפחת עיסא הופגז לפנות בוקר. אמא ובתה הקטנה נמחצו תחת הריסות ביתן ומתו, במחנה פליטים אל-בריג'. יש סרטון המתעד את תושבי המחנה מוציאים אותן בבוקר מן ההריסות עם בולדוזר.
ביישוב אום אל-נסר, גם בצפון, הופגז מבנה מגורים בין מספר קומות. חמישה-עשרה בני משפחה נפצעו, וילד קטן נהרג.
סרטון נוסף התפרסם אתמול: שכנים מחלצים משפחה מבית לאהיא מן הריסות הבית. חלק מבני המשפחה בחיים, מעולפים, וחלקם נראים כמתים. לא הצלחנו לברר באיזו משפחה מדובר.
לאורך הלילה, תושבים ברחבי עזה סיפרו בערבית, בטוויטר ובפייסבוק, על מה שמתחולל סביבם. שני משפטים חזרו על עצמם: "הפגזות אקראיות", ו-"אני מקווה שנראה את אור הבוקר".
בחצות מישהי בשם נור צייצה בטוויטר: "כל ההפגזות עכשיו בצפון. הבתים שלנו רועדים. העשן בכל פינה. אלוהים תעזור לתושבי הצפון, אלוהיםםםם".
אמא נוספת, גם-כן מהצפון, כתבה בטוויטר קצת אחרי חצות: "ההפגזות מטורפות. בכל מקום. אקראי. אף-פעם לא היה ככה. אני מערסלת את בשיר, הוא רועד לי בידיים, צורח, אומרת לו אל תפחד אהוב, אלוהים כמה פחד ואימה".
"גם באל-שג'אעיה זה קורה, כמו בצפון, הפגזות אכזריות" תושב נוסף צייץ כמה שעות לאחר-מכן, "זה משוגע. בכל מקום, באופן רנדומלי, טילים נוחתים מסביב, ואף-אחד לא יוצא מהבית"
"אני כותב לכם מאחת מפינות הבית" מדווח עיתונאי בפייסבוק, בשעה אחת בלילה, "אני והמשפחה פה, תחת הפגזה מתמשכת".
"כולנו בחדר אחד", הוא ממשיך, "ברחובות אין חשמל. התותחים מפגיזים, ורעם הפגז מפחיד עד-כדי רעד בגוף. חייבים שהסהר האדום יפעל, יתאם משהו. אי-אפשר לצאת. ההפגזות האלו באופן אקראי ומטורף!!"
שעה אחר-כך תושב נוסף כתב: "אנחנו נצורים בבית שלנו, והפגזות נוחתות מסביב. שכונת א-שג'איה, אלוהים ישמור. אין שום התראה, כלום - כל דקה, כל שנייה - הפגזה במקום אחר. זו קריאה לעזרה".
מרוב אש, החל מהשעה עשר בלילה, משפחות רבות עזבו אתמול את ביתן.
"עשרות תושבים מחפשים עכשיו מפלט בתוך בתי ספר בעזה" צייץ בלילה חסן אסליח, עיתונאי מעזה - והעלה תמונות של בתי ספר דחוסים עד אפס מקום במשפחות מבוהלות.
"התחושה הכי קשה שאדם יכול להרגיש על האדמה הזו" תושבת אחרת מבית לאהיא כתבה לפנות בוקר, "זה להיות אם, או אב, בזמן ההפגזות שהיו כאן. חוסר-אונים מוחלט מול הפחד של הילד, ואפס יכולת להבטיח לו: יהיה בסדר".