איה איברהים
"מבאס להיות פלסטיני". זה מה שאנו הפלסטינים שומעים לעיתים תכופות ממי שאינם פלסטינים. גם חלק מאיתנו, הפלסטינים, מרגישים כך או טוענים שעלינו להרגיש כך, בגלל ההשפלה הכרוכה בזהותנו הפלסטינית וההכרח שלנו להתמודד עם אי־צדק.
מי יכול לטעון נגד התחושות האלה? הציונים לקחו את אדמת אבותינו, ולכן רובנו עקורים. הפלסטינים שהצליחו להישאר על אדמותיהם מותקפים או מופצצים על בסיס קבוע, ולרבים מהם יש בקושי גישה לשירותים חיוניים ולתנאי מחייה בסיסיים. מצבם של הפליטים הפלסטינים אינו טוב יותר. קחו לדוגמה את הפליטים הפלסטינים בלבנון, שאני אחת מהן: נשללו מאיתנו זכויות רבות, כמו האפשרות לעסוק בכמה מקצועות, הזכות לבחור ולהיות בעלי קניין, ובמחנות הפליטים, שמחצית מאיתנו חיים בהם, חסרים אפילו מים לשתייה.
אם אנו רוצים להימלט מהנסיבות המצערות האלה ולנסוע מכאן, עומדים בפנינו מכשולים נוספים: מדינות רבות אינן מקבלות פלסטינים בברכה ואינן נותנות לנו ויזות. יותר מכך, הסיכוי של פליט פלסטיני מלבנון לעזוב את הארץ שואף לאפס משום שתעודת הזהות שנתנו לנו הרשויות הלבנוניות כתובה בכתב יד, ורק בזמן האחרון פורסם שתעודה זו אינה תקפה בעולם.
למעשה, חבר שלי, מג'ד, שהוא סטודנט במכינה לרפואה, לא היה יכול לגשת לבחינות הקבלה לבית ספר לרפואה בקפריסין מסיבה זו ממש. הוא נאלץ לנסוע ללמוד בקפריסין משום שלא היה מקום פנוי בעבורו בלימודי הרפואה בלבנון, אך אז הוא לא קיבל אשרת כניסה.
לנצח בגלות!
והפלסטינים בפזורה הרחבה יותר – הם אולי מצליחים מבחינה כלכלית וחברתית, אך הם חסרי תחושת שייכות.
אם כך, אולי באמת "מבאס להיות פלסטיני". האומנם?
למעשה, הקשיים והמצוקה מאחדים את כל הפלסטינים באשר הם. הקשר החזק הזה זה לזה ולמולדת שלנו נוצר מיד ברגע לידתנו. האמת היא שמעולם לא הייתי בפלסטין, ואולי אף פעם לא אוכל להגיע אליה. ובכל זאת, התשוקה שלי לאדמתי והתקווה שלי לשוב אליה לא תדעך לעולם. לא משנה היכן אנחנו, ולא משנה שגורלנו להיאבק, לעולם לא נוותר על אדמתנו או על זהותנו. מחויבות זו לזהות, לאדמה ולמאבק רק מחזקת את הקשר הגורדי הפלסטיני. אני מאמינה שסוג כזה של קרבה הוא מה שהופך אותי לגאה במי שאני – פלסטינית.
למרות המכשולים, פלסטינים שורדים ומצליחים. מג'ד לא ויתר, הוא נחוש להשיג את מטרתו. הוא נרשם שוב לבחינות הקבלה ללימודי רפואה, ולמזלו הפעם הצליח להתקבל ללימודים בלבנון. מג'ד רודף אחרי החלום שלו להיות רופא, והוא משקיע בלימודיו כדי לגשת לבחינה בקרוב.
אם כן, במקום לומר "מבאס להיות פלסטיני", רבים מאיתנו אומרים, מאמינים ומרגישים ש"כבוד להיות פלסטיני". לא הייתי בוחרת אחרת. מה שמבאס הוא היחס לפלסטינים!
תרגום: סוזי בן דורי
עריכה: לילך בן דוד
טקסט זה נכתב במקור באתר We are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.