פאטמה דבדוב, לבנון
מה הדבר הראשון שעולה בדעתכם כאשר היטלר והנאצים מוזכרים בשיחה? הרג, אי צדק, אפליה, מעשי זוועה וטירוף, נכון?
האם היה עולה בדעתכם לייחס את פשעיו של היטלר לנצרות רק משום שהיה נוצרי? לא! וכך זה גם אמור להיות.
ומה בנוגע למתנחלים הישראלים, שבין האחד באוקטובר 2015 ל-25 בדצמבר באותה שנה תקפו פלסטינים 349 פעם, כולל המקרה הידוע לשמצה, שבו עלי דוואבשה נשרף למוות והוא בן 18 חודשים? הוריו של עלי ואחיו הגדול, אחמד, שהיה אז בן 4, סבלו מכוויות קריטיות ברוב חלקי גופם; אביו נפטר שבוע אחריו, ואמו חמישה שבועות לאחר מכן. האם עלינו להאשים את היהדות ואת כל היהודים בכך? מובן שלא. המתנחלים היהודים משתמשים בדת כדי להצדיק את מעשיהם, אך אינם מייצגים את הדת היהודית באופן בלעדי.
מצד שני, מה עולה בדעתכם כאשר מזכירים את דאעש? בין אם זה בשיחות פרטיות ובין אם זה בתקשורת, פעולות הטרור של דעאש מקושרות אוטומטית בימינו למוסלמים ולדת האיסלאם.
למה בעצם? מדוע מואשמת כלל אוכלוסיית המוסלמים במעשים המייצגים פחות מ-0.1 אחוזים מתוכנו? מדוע לייחס לנו טרור כמאפיין כללי, כאשר אנו עצמנו מגנים את הטרור? מדוע עלינו להתנצל על פשעים שלא ביצענו ושאיננו מסכימים להם?
לבישת החיג'אב בעת הזו היא מעשה של אומץ
כל השאלות הללו, שמקורן ברגשות של תסכול וצער, חולפות בעת הזו במוחו של כל מוסלמי. הן צפות במוחן של נערות מוסלמיות שבחרו ללבוש כיסוי ראש במדינה מערבית, ויוצאות את ביתן מתפללות שלא יסבלו מהתעללות מילולית או פיזית כיוון שהמלתחה שלהן צועקת "מוסלמית!". בחלק מהמקרים, הבנות הללו - ביניהן גם חברות שלי – חשות כורח להוריד את החיג'אב, לאחר שספגו איומים ותקיפות.
למרות זאת, הדת שאני מאמינה בה היא דת המורה לי לעשות טוב ולעולם לא לפגוע במישהו שלא פגע בנו. דת האומרת לנו שלחייך לאויב הניצב מולך הוא מעשה טוב, דת המצווה עלינו לתת לנזקקים ולצום רק כדי שנוכל להזדהות עם העניים. הקוראן והנביא מוחמד (עליו השלום) מעולם לא קראו לנו להרוג חפים מפשע ולהפציץ אזרחים. למעשה, כללי המלחמה באיסלאם אוסרים על הרג של חפים מפשע, של ילדים, נשים, קשישים, חולים ובעלי מוגבלויות. למעשה, על פי האיסלאם, אפילו כריתת עצים אסורה בזמן מלחמה! הנביא שלנו אומר לנו, "הרגילו עצמכם לעשות טוב אם אנשים (אחרים) עושים טוב, ולא לעשות עוול גם אם הם עושים רע."
תנועות רבות לאורך ההיסטוריה ציטטו מהדת כדי להצדיק את מעשיהן בפני אלה שאינם יודעים את מה שמורים כתבי הקודש במקור. מסעות הצלב הנוצריים הם רק דוגמא אחת בולטת נוספת לכך. אסור לתמוך בשום צורה של טרור - בין אם הוא מבוצע על ידי דאעש, על ידי הצבא המצרי כנגד מתנגדיו,על ידי מתנחלים וחיילים ישראלים, או על ידי רחפנים אמריקאים. הביטו במתרחש בסוריה היפה, שאסד, אמריקה, איראן, רוסיה, דאעש, צרפת ואחרים הפכו לשדה קרב מדמם. המהפכה השלווה ברובה של העם (הסורי), שהחלה בשנת 2011, הפכה למלחמת כל-בכל אכזרית, המונעת בחלקה על ידי הדת ובחלקה על ידי הפחד מדת. כתוצאה מכך, האזרחים הפשוטים בסוריה מתים או שהם הופכים לפליטים מחוץ לארצם, ואז גם מואשמים באחריות לפשעי התנועה האכזרית שגירשה אותם ממנה!
ועדיין, בין הפחד והשנאה, מצויות נקודות אור רבות, סיפורים מחממי לב המחזירים את האמונה במין האנושי וגורמים לתקווה לנבוט מחדש. למשל, סיפורה של אשה שקנתה קפה לגבר מוסלמי בסניף של סטארבקס כדי להתנצל על חוסר הסובלנות וצרות האופקים של טראמפ, או סיפורה של אשה אתאיסטית באטלנטה שהשאירה מכתב ידידותי ובו 20 דולר תרומה ליד מסגד, והצהירה כך שהמוסלמים הם חלק מהמדינה כמו כל אחד אחר.
ויש גם את הסיפור הבא, שפירסמה חברה שלי מלבנון, הלומדת כעת בארצות הברית:
עם כל מה שקורה בזמן האחרון, לפני שנסעתי לבוסטון המליצו לי לחבוש כובע במקום החיג'אב שלי. למרות זאת, בגלל שרציתי לחוש בנוח עם עצמי, נסעתי לשדה התעופה עם הצעיף שלי על הראש. נסעתי מכוסה מפני שרציתי להרגיש אמיתית עם עצמי ולא חלולה. מפני שרציתי להיות כנה עם עצמי, שלמה, לא שבורה, בחרתי לסוע בלבוש הרגיל שלי. כשהגעתי, אחד המאבטחים קיבל אותי בחיוך ועזר לי להדפיס את תגי המטען שלי. מאבטח אחר שקל את התיק שלי, שאל אותי בעליזות מאיפה אני ואמר כמה הוא ישמח לבקר בלבנון מתישהו. מאבטח אחר החמיא לי על הצעיף כשבדק את הדרכון ואת כרטיס העליה שלי למטוס, ואמר שהוא אוהב את הדוגמא שלו, שזה טוב לראות משהו מעט שונה. ברגע שנכנסתי לטרמינל הראשי וחיכיתי לזמן העלייה למטוס, הבנתי שאני מעט רעבה, וחשבתי ושזה יהיה רעיון טוב למצוא לעצמי כריך. הלכתי והלכתי, אך מכיוון שנותרו לי רק 10 דקות, והמסעדות היו עדיין די רחוקות, החלטתי לחזור לכיוון שער העלייה למטוס. אבל אז, בחור מבוגר שנסע ברכב חשמלי קטן הציע להקפיץ אותי למסעדה. וכל זה היה בנוסף לחיוכים והתודות הרגילים שקיבלתי מחבריי לטיסה.
השורה התחתונה: תהיו אתם; חייכו אל האדם שמולכם ובקשו מאלוהים שישים אנשים טובים בדרככם. יש לנו כל כך הרבה אנשים טובים בעולם הזה.
חובה להפיץ יותר סיפורים כאלו, להציב אותם כנגד השליליות הנפוצה כל כך בכלי התקשורת ובכל מקום. בשנאה צריך להילחם ואת האהבה צריך לאמץ!
מתרגם: מתן כהן
טקסט זה נכתב במקור באתר We are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.