ריווא אבוקוטה
"סופו של כל יום הוא תחילתו של יום חדש, אך לעולם אין לדעת אם יתנהל כמצופה,
. יקרה מה שנועד לקרות."
הלילה של ה- 24 באוגוסט עמד להסתיים כמו כל יום אחר. ישבתי עם משפחתי, אכלנו גלידת קרמל ודיברנו על ארבעת העזתים שנהרגו באותו יום בהתקפות אוויריות של ישראל. התרגלנו לשמוע חדשות כאלה, בהיותנו תחת כיבוש ישראלי. אחותי אסראא' הכינה בהתרגשות בגדים למחר, היום שהיה אמור להיות יומה הראשון בעבודה החדשה שלה בבנק. זה לא היה "ג'וב חלומותיה", אבל… בעזה כל משרה היא "סיבה למסיבה" ואז דיווחה התקשורת על מה שעתיד לשנות את החיים ברצועת עזה. ידיעות על התפשטות הקורונה בעזה הגיעו לראשונה באמצעות האינטרנט. כמה שעות מאוחר יותר, ב- 11 בערב, כבר קיים משרד הבריאות הפלסטיני מסיבת עיתונאים דחופה כדי לאשר ידיעה בדבר ארבעה אנשים ממחנה הפליטים "אל מע'אזי" במרכז הרצועה. הם נדבקו מקרוב משפחה שיצא לישראל וחזר דרך מחסום ארז. הוא נבדק טרם הגעתו .החדשות היו מסעירות; כל מי שנמצא חיובי לקורונה, הגיע מבחוץ. אנשים אלה הושמו מיידית בבידוד.
בבית החיים התהפכו. אחותי אסראא', שמחר היה אמור להיות יומה הראשון בעבודה החדשה, קיבלה הודעה להישאר בבית. אני הייתי אמורה לקבל שמלה שהזמנתי באינטרנט לפני חודש מעסק חדש בעזה, המייבא בגדים מטורקיה. עבודתי כמורה לאנגלית פשוט "התאדתה". שני אחיי גם הם פתאום תלויים באוויר: אחד מהם עובד כאיש שליחויות (עכשיו חזר לעבוד; אנשים צריכים לחיות!) ולשני יש דוכן טנדורי משלו. אבל הדאגה הראשונה שעלתה במוחי היא לאחותי הנכה, עלאא'. כשהייתה בת 5 חודשים פיתחה דלקת קרום המוח, הנגרמת מנגיף שתוקף את תאי המוח וגורם לחום גוף פתאומי גבוה מאוד. הזיהום השפיע על התפתחותה ועיוות את גבה לצורת S, כך שהליכתה אינה רגילה. היא זקוקה לתרופות מיוחדות וציוד כמו חיתולים, שקשה להשיג בעזה. אנו מודאגים מנטיית נגיף הקורונה לפגוע באנשים עם מחלות כרוניות.
אנשי הרפואה שדיברו במסיבת העיתונאים ניסו להרגיע את הרוחות ואמרו שהם מאתרים את כל האנשים שנחשפו לאשה ששהתה בישראל. מסתבר שכבר היה מאוחר מדי. למחרת, שר הבריאות דיווח על שני מקרי קורונה נוספים שלא היו קשורים לאותה האשה. מדיווח לדיווח החלה להתפשט בהלה.
רשויות הבריאות והביטחון הכריזו על מצב חירום ועל סגר מחמיר- בידוד חלקי הרצועה זה מזה; איתור שרשראות הדבקה באזורים הנגועים, סגירת חנויות ושירותים ציבוריים למעט בתי מרקחת וחלק מחנויות המזון. ביום הראשון לסגר, אפינו עוגה. השגת מצרכים הייתה מאתגרת. חנויות המכולת הסמוכות היו סגורות; אחי יצא והלך עד שמצא חנות פתוחה, מרוחקת. הוא השיג את המצרכים, וברגע שיצא מן החנות, סגרה המשטרה את המקום. היום הסתיים עם פרוסת עוגה וכוס תה מול שידורי החדשות. העסקתי את עצמי בצפיה בסרטים, קריאת ספרים, משחק קלפים עם אחי (אני בד"כ מנצחת אותו) וכתיבה ביומן שלי. ניסיתי גם לשכנע את אחיותי להתעמל בחוץ ולתרגל יוגה ביחד. ביום השני לסגר, התרופה של אחותי הנכה עמדה להיגמר. יצאתי עם אחותי מאיסה לבית המרקחת. כיוון שלא ניתן לדעת מה יקרה, קנינו תרופה בכמות שתספיק לחודש שלם. בזמן שהלכנו, ראינו מחסומי משטרה בכל רחוב, אמבולנס בכל כיכר. הרחובות היו ריקים; אפילו מונית אחת לא עברה. הלכנו ברגל כ-30 דקות כדי להגיע לבית המרקחת. ניצלנו את ההליכה כדי לקנות גם כמה חטיפים. כל ערב אנחנו גולשים באתרי חדשות, מצפים להודעה של משרד הבריאות כדי להתעדכן במתרחש. המשמעות של סגר איננה זהה עבור כל מדינה. המצב בעזה הוא בין הקשים והמורכבים ביותר, בגלל האתגרים האחרים שלנו.
נסו לדמיין כמה קשה לעבור סגר של 24 שעות ללא חשמל ומים זורמים. מצב החירום ההולך ומחמיר כאן אילץ את ישראל להפסיק את האיסור על יבוא נפט.כשהקורונה היכתה היו לנו רק ארבע שעות חשמל ביום, בתקופה של חום שובר שיאים (גם עכשיו, כשמגיע לכאן נפט, יש שמונה שעות ביום ללא חשמל). במצב זה המקררים שלנו לא שומרים על המזון, ואין לנו ברירה אלא לצאת לשוק כל יום, למרות הסגר. המאווררים לא עובדים. מכשירי הטלפון והמחשבים הניידים שלנו מתרוקנים במהירות. אנחנו גרים בבלוקים, מבנים צפופים עם גגות אסבסט ויריעות פח, ללא מרפסות. לעתים קרובות אנחנו עולים לגג כדי לשאוף אוויר.
אנחנו מבינים שזה יימשך כך עוד ימים רבים. נשאר בבית כמו בזמן מלחמה, אבל בשל אויב בלתי נראה. עזתים רבים חיים מיד לפה כדי להאכיל את המשפחות שלהם, ולרבים אין כל הכנסה. בהתחשב במחסור באמצעים ואספקה רפואית (למשל מסכות וחומרי חיטוי) ובצורך של אנשים להתפרנס, יתכן והברירה היחידה שלנו היא "חסינות העדר"- מצב בו המס' הגבוה של החשופים לנגיף יביא לחסינות קבוצתית. המחיר יהיה גבוה עבור המבוגרים והחולים במחלות כרוניות, כמו אחותי. למעשה, זוהי התאבדות המונית.
תרגום: קרנית מנדל
טקסט זה נכתב במקור באתרWe are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.