אסראא מוחמד ג'מאל, עזה
"זאת החברה שגדלתי בה, נאלצתי לוותר על החלום שלי ולהתמקד בילדיי. תמיד בדקתי מי מקבל את תוצאות הבגרות הפלסטינית הגבוהות ביותר. כשראיתי שהתלמידים המצטיינים גרים בסביבתי, הקפדתי לברך אותם. חייתי דרכם בעקיפין".
זהו סיפור על עוני שוחק, על ההגבלות החונקות של פטריארכיה נוקשה ועל צרות אופקים הנובעת מחוסר חינוך. זהו גם סיפור על חלום שנגזל, ואז הוגשם והושלם לאחר 31 שנים.
נהלה אבו דקה היא אישה בת 47 ויש לה שמונה ילדים שגילם נע בין 10 ל-30 - שתי בנות ושישה בנים.
אבל הסיפור הזה מתחיל כשנהלה הייתה רק בת 16. השנה הייתה 1987 והאינתיפאדה הראשונה סערה בשטחים הפלסטיניים ובעזה. אחותה הבכורה של נהלה הצליחה להתקבל לעבודה בערב הסעודית ואביהן התלבט מה לעשות. הוא רצה לגונן על בתו הבכורה ולנסוע איתה לביתה החדש, אבל איך יוכל להשאיר את נהלה ללא השגחת גבר? הפתרון שלו היה לדחוף את נהלה לנישואין. היא עזבה את לימודיה בתיכון והפכה לאשת איש. הוא היה מבוגר ממנה בארבע שנים ולפחות סיים את לימודיו בתיכון, אבל בגלל הצורך של משפחתו בתמיכה כלכלית, לימודים באוניברסיטה לא באו בחשבון. במקום זאת, הוא מצא עבודת כפיים בישראל, מדינת הכובש (העבודה השתלמה יותר ממה שהיה יכול למצוא בבית, אבל מאז, המחסומים הישראלים ההולכים ומתהדקים חסמו גם את האפשרות הזאת בפניו).
נהלה הייתה תלמידה פקחית ומצטיינת. כמה פעמים היא ניסתה לשכנע את בעלה שייתן לה לחזור לספסל הלימודים, אבל לא הצליחה. הוא חשב שהיא צריכה להתמקד בבית ובמשפחה. חייה סבבו סביב בישולים, ניקיונות, כביסה וגידול ילדים.
"זאת החברה שגדלתי בה", נהלה משכה בכתפיה. "נאלצתי לוותר על החלומות שלי ולהתמקד בילדיי, אבל תמיד בדקתי מי מקבל את תוצאות התאוג'יהי (ה"בגרות" הפלסטינית) הגבוהות ביותר. כשראיתי שהתלמידים המצטיינים גרים בסביבתי, הקפדתי לברך אותם. חייתי דרכם בעקיפין".
למרות אמונתה של נהלה בחשיבות החינוך, ולמרות החרטות שהיו לה, היא צפתה מהצד כשבעלה של בתה הבכורה, עביר, דחף אותה באותו כיוון. לפני שעביר סיימה את התיכון היא התחתנה - והצטרפה למשפחה שבה חָמָה עמד על כך שתישאר בבית ולא תשלים את השכלתה. נערה שיוצאת מהבית לבד אינה "מכובדת", אמר בעלה.
אבל במקרה של עביר, בעלה התעלל בה גם בדרכים אחרות, וזה מה ששינה בהדרגה את גישתו של אביה. הוא הצטרף לנהלה ושניהם תמכו בעביר כשעזבה את בעלה וחזרה הביתה. כשבתם הצעירה, זוהור, עמדה לסיים את הלימודים בתיכון, הוריה התאחדו ותמכו ברצונה להמשיך וללמוד.
אבל הפעם, הגיע גם תורה של נהלה. שלושים שנה אחרי שנכפה עליה לעזוב את התיכון לפני שהשלימה את בחינת התאוג'יהי המסכמת, היא הצטרפה אל זוהור כדי שיוכלו להיבחן בה יחדיו. בשביל זוהור, הבחינה תקבע את המקצוע שתוכל ללמוד באוניברסיטה, עבור נהלה, היא הגשמת חלום.
"כולנו עבדנו קשה כדי לשכנע את אבא שלנו שאמא צריכה להיבחן יחד איתי," אומרת זוהור. "אמרנו שנעזור לה בבית והאחים שלי יעזרו לשלם את ההוצאות. כשסוף סוף הסכים, הייתי בעננים - שמחתי בשבילה ובשבילי. השנה האחרונה בתיכון היא שנה מאוד קשה וזה היה נפלא שאמא שלי הייתה שם לצדי".
ילדיה של נהלה עשו כמיטב יכולתם כדי לתמוך באמם ועזרו לה בלימודים. עביר, שלמדה בסתר כדי להשלים בעצמה את התאוג'יהי ואף המשיכה לאוניברסיטה, לימדה אותה אנגלית יחד עם אחיה אנאס. בן נוסף, איסמעיל, שסיים תואר במדעי המחשב, עזר לה בלימודי הטכנולוגיה (עזרה שהייתה נחוצה במיוחד, כי טכנולוגיה עדיין לא היה מקצוע לימוד כשהיא למדה בתיכון). זוהור למדה עם אמה את הכול, ואמרה שהיא מרגישה שהן הפכו ל"אחיות תאומות".
בכל יום לימודים, שתיהן סיימו את מטלות הבית והסתגרו בחדרה של זוהור. אם נהלה יצאה מכל סיבה שהיא, זוהור קראה לה לחזור. היא גילתה שהיא מרוכזת יותר כשאמה בחדר. כשזוהור לא הייתה בטוחה בדבר מה או כשנתקלה בבעיה מסוימת, נהלה הסבירה לה, ולהיפך.
"כולם היו מעורבים!" צוחקת זוהור. "החברים שלי אהבו אותה מאוד והמורים עודדו גם אותה. כל מי שמכיר אותה עודד אותה להמשיך."
ואז הגיע היום שבו הודיעו על תוצאות הבחינות: נהלה 95, זוהור 91. הילדים, הכלות והנכדים של נהלה
חגגו בחיבוקים, ריקודים ושירים.
ומה עכשיו? נהלה עוד לא סיימה. גם היא וגם זוהור נרשמו לאוניברסיטת אל-אקצא בעזה - הבת בחרה בעיצוב פנים והאם במדעי האיסלאם. למעשה, נהלה כבר חושבת על תואר שני ועל דוקטורט!
החברים של זוהור מזדהים ואומרים: "גם אמא שלי צריכה להשלים את הלימודים!" ונהלה מעודדת אותן לעשות את זה: "אף פעם לא מאוחר מדי להגשים את החלומות שלך. צריך רק נחישות והתמדה. אני מקווה שאוכל להוות דוגמה טובה לכל אישה שנטשה את החלום שלה להשיג השכלה. אנחנו יכולות לקרוא תיגר על נסיבות החיים שלנו! אנחנו יכולות להצליח!"
תרגמה: ענבר ג.
טקסט זה נכתב במקור באתר We are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.