ועכשיו, בניין מגורים הופצצו

הי, שמי אחמד, עיתונאי מעזה ואחד ממקימי העמוד. אתמול המלחמה הוחרפה בצעד נוסף, ואני רוצה לכתוב על זה - על החלטת הצבא הישראלי להתחיל להפגיז מגדלי מגורים.


אולי שמעתם שאתמול, בשעות אחר הצהריים, הופגז מגדל האנדי - מגדל של שלוש-עשרה קומות, אשר נחשב לאחד היפים בעזה.

בכל קומה במגדל היו לפחות ארבע דירות - כולן של אזרחים, והמגדל נמחק מעל פני האדמה. יותר מ-50 משפחות נעקרו מבתיהן - ורוב רכושן אבד בהריסות. ברשת מסתובבים סרטונים קשים, בהם רואים את המשפחות האלו יוצאות, בשיירה ארוכה, עם מזוודות שהספיקו לארוז מהר, והופכות לפליטים.


המגדל השני הופגז היום, לפנות-בוקר. שמו מגדל אל-ג'והרה.


מרבית כלי התקשורת בעזה עבדו מהבניין הזה: עיתון פלסטין, ואל-ערבי, ואל-עראקיה, וערוץ אל-נוג'בא, ואל-סוריה, והמרכז הפלסטיני לדיאלוג ולדמוקרטיה, ועוד עשרות. הריסתו הייתה מכה אנושה עבור כל העיתונות שלנו בעזה, לצד המשפחות שגרו בו, והפכו לחסרי-בית.


הפגזה של מבני מבוגרים, הפיכת עשרות משפחות עניות למחוסרות-בית, הייתה צעד רע, שהגביר את להבות המלחמה.


חמאס התנה את החרפת המתקפה מצדו אתמול - שיגור מטח רקטות על תל-אביב, בכך שישראל לא תפגיז מגדלי מגורים של אזרחים חפים-מפשע.


כך, ההתנגדות הצבאית בעזה, שאינה בהכרח מייצגת את האזרחים פה, הגיבה לפגיעה במגדל הנאדי בהפגזת תל-אביב - וכולנו נכנסנו עמוק יותר אל המעגל הנורא הזה - של אלימות, הפצצות ומוות.


אנחנו בעזה נסבול ממנו כאב ואובדן רב יותר כמובן - בגלל פערי הכוחות הבלתי-נתפסים בין שני הצדדים.


הפעולה הזו אתמול, פגיעה מכוונת באזרחים, שפכה דלק נוסף, ויצרה זעם גדול. הדירה של פאטמה עאשור, למשל, עורכת-דין ופעילה מוכרת בעזה - הופגזה. היא כתבה סטאטוס בפייסבוק שלה, בערבית:


"עזבתי את הבית אתמול. וכשהגעתי היום, הכל כבר היה הרוס. מלא זכוכיות בכל מקום. חילצתי משם את מה שהצלחתי, אבל את הנפש שלי השארתי שם, מאחור. נגזר עלינו להיות מגורשים אלף פעמים, בתוך ארצנו, ומחוצה לה."


כמה שעות לאחר-מכן, בלילה, היא כתבה עוד סטאטוס:


"בית זה לא רק קירות. אלו אנשים שנזרקים לרחוב. אלו הזכרונות שלהם שהופגזו גם-כן, הבגדים, הספרים, התמונות, הדמעות והצחוק והחלומות - כל אלו נספגו בין כתלי הבית, והלכו. אלו הצלחות שאהבת, הוילונות היפים, המיטה הקטנה, הכרית אליה לחשת סודות ודאגות בלילה. זה ריח של אוכל מהמטבח, והספה הנוחה בסלון, וכל פרטי חייך, הקטנים ביותר - כל אלו מופגזים ונעלמים ברגע, מול העיניים, ואין לך הרבה מה לעשות חוץ מלברוח, בנפש עירומה, חסרת-כל".


ההיגיון של הריסת בנייני המגורים האלו, ועקירה של משפחות מהבתים שלהן - הוא ללחוץ על חמאס דרך פגיעה בציבור, בחפים מפשע.


זה דומה להיגיון שמנחה את הסגר כבר ארבע-עשרה שנה: לסגור את הים לדייגים, למנוע תנועה של פועלים מעזה, להגביל ייבוא וייצוא של סוחרים, לצמצם יציאה של חולים - כדי ללחוץ על חמאס. בפועל, פגיעה בחפים מפשע כמובן רק מייצרת עוד שנאה ועוד אלימות ועוד זעם.


לכן, כאשר ישראל כותבת בכלי התקשורת שלה, בעברית - שההפגזות מכוונות אך ורק נגד חמאס או נגד כוחות צבא והתנגדות - דעו שזה לא נכון. פגיעה במגדל מגורים בשלב מוקדם כל-כך של הלחימה, מוכיחה, לדעתי, כי זו מלחמה שמטרתה גם פגיעה באזרחים.


זה לא המגדל האזרחי הראשון שישראל מחריבה עד היסוד. במלחמה האחרונה הופגזו מגדלי מגורים רבים. מאות משפחות פלסטיניות נעקרו, ועד לרגע זה נותרו חסרי בית. אני זוכר את זה היטב.


דמיינו: טיל אחד שלכם יכול לעקור שישים משפחות מהבית. ומה אשמתן?


הפגזות כאלו מסוכנות מאד, זה בעצם להתחיל שוב מהנקודה בה הסתיימה המלחמה האחרונה, ב-2014. בעזה היו אנשים שכתבו בפייסבוק: "עכשיו התחילה המלחמה האמיתית". ההפגזה של בבניין הנאדי, ואחר-כך של בניין אל-ג'והרה, הייתה הכרזת מלחמה כוללת, על כל תושבי הרצועה, כזו שמכוונת נגד אזרחים באופן עקרוני.


ישראל, כמדינה שמטילה סגר אשר משפיע על כל פרט בחיים של תושבי עזה - היא בעלת אחריות מבחינה חוקית, להגן על האזרחים הפלסטינים שגרים פה - תחת כיבוש ישראלי. כל זה ימשך עד שיהיה פתרון אמיתי, פוליטי. ובינתיים, הפצצה של בנייני אזרחים היא פשע מלחמה, וצריך מיד להפסיק לעשות את זה.


עד עכשיו נהרגו ארבעים ושמונה אנשים בעזה, מתוכם 14 היו ילדים. הממשלה בישראל משתמשת עכשיו בפגיעה הזו, במבני אזרחים, כדי לתת אשליה של תחושת "ביטחון" עבור הציבור הישראלי ושל עוצמה. זה לא נכון, זה לא עובד, רק מחמיר את המצב. יש לדרוש פתרון פוליטי אמיתי. אני רוצה שתהיו מודעים לכך שנהרסו פה אתמול גם בתים של אנשים פשוטים, שחולמים על חיים שקטים - הרחק מפצצות, מוות ומלחמות מתמשכות.