ראאד שקשק
תמיד רציתי לגדל שיער ארוך, אבל אבי, בגלל מוסכמות חברתיות, חושב שזה דבר שאינו ראוי לבחור. כשהייתי צעיר, שיערי היה עבה, רך וישר. אבל בגלל המים המזוהמים והמלוחים של עזה, הוא החל להתייבש ולהסתלסל. במהרה הפכתי מילד עם שיער נחמד לבחור עם שיער פרא מפחיד; ילדים היו בוהים בי כשראו אותי ברחוב. "זה עם השיער" הפך להיות מי שאני. עכשיו אני אפילו אוסף את שיערי בגומיה קטנה, אותה אני מתיר בטרם היציאה מהבית. החברה בעזה עדיין לא מוכנה לזה.
לאחרונה נתתי לו להתארך עוד יותר והצדקתי זאת בפני אבי באזהרה שאני עלול להידבק מנגיף הקורונה במספרה. זהו שקר, כמובן; מאז שחזרתי לעזה מארצות הברית ב- 25 בדצמבר 2016, הלכתי למספרה רק פעמיים. זוהי הזהות שלי עכשיו: הבחור עם השיער הארוך והשחור.
אני זוכר היטב את שתי הפעמים שביקרתי במספרה. הראשונה הייתה כשרק חזרתי לעזה. השיער שלי היה ארוך מכיוון שבחמשת החודשים שלי בארה"ב, לא סיפרתי את השיער שלי (למעט קיצוץ קטנטן שעשיתי בעצמי). אבי לא יכול היה לסבול את זה. למחרת היום הוא שלח אותי ישר להסתפר. הפעם השנייה הייתה בשנת 2019. גזרתי את השיער שלי בעצמי. בטעות קיצצתי אותו יותר מדי מאחור, מכיוון שלא יכולתי לראות טוב כל כך, אז הייתי חייב ספר מקצועי ש"יתקן" את התספורת.
בעזה אף אחד, כמעט, לא מספר את שיערו בעצמו. התספורות זולות מאוד בעזה, שלא כמו בארה"ב. ילדים יכולים להסתפר בדולר, ובני נוער משלמים 2 $. באשר לגברים, הם יכולים להשיג תספורות מקצועיות בפחות מ- 3 $. כמובן שלנשים המחירים גבוהים יותר, כמו הרבה דברים, בגדים למשל.
סיבה נוספת לכך שאנשים בעזה לא מספרים את שיערם בעצמם, היא עלות רכישת מכונת תספורת והחשמל הנדרש למכונות העושות את העבודה הטובה ביותר. הפסקות החשמל הבלתי פוסקות של עזה מכריחות אותנו לתעדף עבודות בית ומשימות חיוניות באמת, כשמתמזל מזלינו ויש לנו חשמל. צריך ללמוד כיצד לספר שיער, במיוחד את שלך - בעצמך. ואם לדבר מניסיון, אני יכול לומר שזה לא כל כך קל!
אבל החלטתי לנסות והשתפרתי עם הזמן. כמעט אף אחד לא יכול לדעת שאני מסתפר בעצמי. אני אוהב את השיער שלי לא רק ארוך אלא גם מבולגן. בעיניי זה לא רק שיער; זה חלק ממי שאני כאדם. השיער הפרוע והשחור הזה הוא הזהות הערבית שלי. הדבר נכון גם לגבי אבי. בצעירותו כינו אותו "הבחור הקוריאני" בגלל שיערו הייחודי.
הפעם הראשונה שקשרתי את גורל שיערי עם זהותי הייתה במאי 2019, כש"אנחנו מעבר לגדר" אירגנו את תחרות השירה שלנו "GazaVision". כתבת נוספת, הסופרת אומניה רסאן, אמרה לי שהיא אוהבת את השיער המבולגן שלי (או שעלי לומר, את שיער ה"מהומות" שלי). אנשים אחרים בטח אמרו את זה לפני כן, אבל זה נראה אחרת באותו יום. אירוע ענק כמו "GazaVision" אינו שגרתי בעזה, וגם שירה אינה נפוצה. זה היה מופע ייחודי, ובהחלט הרגשתי ייחודי עם השיער הארוך שלי, השחור והמבולגן. באותו היום צילמתי סלפי עם חבר שלי, נור אל יעקובי. זהו אחד הסלפים האהובים עליי בכל הזמנים, והוא תלוי על הקיר במשרדים של "We Are Not Numbers - WANN".
ובכל זאת, לא הכל טוב בשיער שלי. אני בן 22 והשיער שלי כבר מאפיר. זה התחיל כשהייתי בן 18. שנת הלימודים האחרונה של התיכון. שנת "הטאג'יהי" שקובעת באיזו אוניברסיטה תוכל ללמוד ומה תוכל ללמוד. אני חושב שבגלל הלחץ העצום, השיער האפור הופיע אז לראשונה. אחרי ארבע שנים של אוניברסיטה, אפשר לדמיין עכשיו את ראשי מלא שיער אפור! שנאתי את זה בהתחלה, אבל עכשיו אני אוהב את זה. התחלתי לקבל את זה, מכיוון שרבים אמרו לי ששיער אפור פירושו חוכמה; בין אם זה נכון ובין אם לא, זה גורם לי להרגיש סוג של ייחודיות.
אך האמת היא שלכל כך הרבה צעירים כאן מופיע שיער אפור, כך שאולי לא אשאר ייחודי לאורך זמן. יכולות להיות גם סיבות גנטיות, אך בעזה זה שונה. אני מאמין שהסיבה העיקרית לכך שאנשים מאפירים בגיל מוקדם כאן היא הפחד והלחץ. זה נובע בחלקו מהמלחמות הישראליות הברוטאליות על עזה ששבות ובאות עלינו. אבל יש עוד הרבה סיבות. מרבית הסטודנטים במכללה חוששים מאבטלה לאחר סיום הלימודים, למשל, הייתי, ואני עדיין מועסק חלקית בלבד. (אני מועסק רק במשרה חלקית על ידי "We Are Not Numbers".) שיעור האבטלה בקרב צעירים כאן הוא בערך 70%, כולל בעלי תואר שני ותואר שלישי.
פירוט כל הסיבות לכך שאנו מדוכדכים ואפורים כאן, ידרוש ספר שלם. אולי ספר כזה חייב להיכתב; הסיפורים הפשוטים של פחד ושיער אפור יחלחלו לציבור חזק יותר ממה שעושה הפוליטיקה.
פורסם ב- 20/4/2020.
תרגום: אבי דאול
טקסט זה נכתב במקור באתרWe are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.