• .

הדיכוי לא תמיד עובד

אמאני אל-חלות


באחד הלילות, הסתובבתי במיטה שוב ושוב, נאבקת בחוסר השינה שלי, בלי יכולת להירדם. הציק לי חוסר הוודאות לגבי עתידי. התלבטתי עם עצמי, אם אני צריכה להמשיך ולהתעקש על מימוש החלום שלי, או לוותר ולהסתפק בדרך הקשה שצלחתי ובהישגי הכבירים עד כה. כנגד כל הסיכויים, ולמרות כל המחסומים הפיזיים והרוחניים שהציבו בפניי בעזה, הצלחתי לסיים תואר ראשון בספרות אנגלית! תהיתי ביני לבין עצמי, אם אני צריכה להמשיך ולטפס בהר הבלתי אפשרי הזה ולנסות ללמוד גם לתואר שני בחוץ לארץ.


חיפשתי נר שיאיר את העלטה ואת חוסר התקווה מסביבי. למזלי, יש לי את פאתן וביתה אמירה. הן הגיבורות של חיי ומקורות ההשראה להחלטותיי. יש לי קשר הדוק איתן. פאתן היית השכנה שלי וגדלנו יחד. כיום היא בת 30 והיא כמו האחות הגדולה שלי. אנחנו נפגשות באירועים משפחתיים והולכות יחד לפיקניקים ולחוף. אני תמיד מתייעצת איתה כשזה נוגע לתוכניות העתידיות שלי.


פאתן התגברה על המון מכשולים כדי להצליח בחיים. בזכות העבודה הקשה ואורך הרוח שלה היא מחזיקה במשרה בכירה במטה האו"ם בעזה. אמירה ירשה את החריצות של אמא שלה והולכת בעקבותיה.


אמירה עבדה ממש קשה בבית ספר תיכון והשיגה ממוצע של 97.2 בתעודת הסיום שלה! היא הייתה בטוחה שהחלום שלה ללמוד רפואה יתגשם. לו הייתה נולדת בכל מקום אחר עלי אדמות, כנראה שזה באמת היה קורה.


בכל אופן, האוניברסיטאות בעזה בקריסה. בעוד שמספר הנרשמים ללימודי רפואה הולך וגדל, מספר המקומות בלימודי רפואה, נשאר כמעט אותו דבר בגלל היעדר תקציב. לכן, משנה לשנה, תנאי הקבלה הולכים ונהיים קשים. ממוצע הציונים בבחינות סיום התיכון הנדרש הגיע ל 97.3 . אמירה פספסה בעשירית הנקודה את היכולת להתקבל לפקולטה לרפואה בעזה.

אמירה

אמירה החליטה ללמוד במצריים והתקבלה לאוניברסיטת אלמנסורה. אך בזאת לא הסתיימו תלאותיה. הגבול בין מצריים לפלסטין היה סגור במשך חצי שנה ברציפות. הוא נפתח ליומיים בלבד, בתחילת דצמבר בשנה שעברה. 12,000 איש היו ברשימת מבקשי המעבר בגבול זה. רובם חולים וסטודנטים שביקשו ללמוד מעבר לגבול. על מנת לקבל את היתר המעבר, רובם היו צריכים לשלם 2000 דולר דמי שוחד. המון כסף במונחים של תושבי עזה. 2000 הדולר ניתנים בצד הפלסטיני ואז הפקידים משני הצדדים חולקים אותו בניהם. אלו שמסוגלים לשלם, נכנסים לראש הרשימה ולאוטובוסים שמעבירים אנשים לצד המצרי. סוחרים ואנשים אמידים עוברים לראש הרשימות, כך שמי שבסוף עובר את הסלקציה ואת הגבול, הוא מי שיש לו כסף ולאו דווקא מי שמגיע לו לעבור.


כשהגבול נפתח, פאתן ובעלה אחמד ליוו את אמירה למעבר רפיח, כדי לראות את ביתם עוברת. הם נתנו את טפסי המעבר, וליוו אותה לאוטובוס שמסיע מהגבול הפלסטיני למעבר הגבול המצרי. ולמרות הכל, הפקידים שלא קיבלו ממנה שוחד, מנעו ממנה לעלות על האוטובוס. אחמד, אביה של אמירה, עמד חסר אונים ואז הלך לחפש פתרון, בניסיון להסביר לפקידים מדוע יש לה זכות לעלות על האוטובוס, אך הם המשיכו בסירובם. הוא נזכר בימיו כפקיד במעבר רפיח, הוא תמיד ניסה לקדם את המקרים ההומניטרים.


פאתן לא יכלה להביט בפניה המיואשות והמפוחדות של ביתה. הרי אמירה חלמה כל חייה ועשתה הכל כדי להיות רופאה. מבלי לחשוב פעמיים, פאתן צעקה לכיוון הפקיד "כמו שאין ספק שאלוהים ברא אותך, אין ספק שהבת שלי תהיה על האוטובוס הזה". פאתן דחפה את הפקיד ואמרה לאמירה לעלות מייד לאוטובוס. האנשים באוטובוס הגנו על אמירה ולא נתנו לפקיד לגרור אותה בחזרה החוצה.


בחורה נוספת פנתה לפאתן ואמרה לה שגם היא צריכה להגיע להתחיל את לימודי הרפואה שלה במצריים. פאתן עזרה גם לה, באותו אופן לעלות על האוטובוס.


כשאחמד חזר הוא ראה את פאתן עומדת ליד האוטובוס בוכה ורועדת, כשלא ראה את אמירה לצידה הוא נתקף בבהלה, עד שאדם שעמד לידו הסביר לו מה קרה. אמירה הביטה לעברו מחלון האוטובוס וחייכה.


כיום אמירה לומדת בפקולטה לרפואה במצריים. היא כתבה לי שהיא מודה לאללה ולאמא שלה על ההזדמנות שניתנה לה. בצער היא ציינה, שבניגוד אליה, רוב חבריה לא הצליחו לצלוח את מעבר הגבול ולכן לא התאפשר להם להתחיל ללמוד.


פאתן פעם אמרה לי שהיא "גאה להיות פלסטינית. הקושי שאנו חווים מדי יום, מחשל אותנו, מעלה את הביטחון העצמי שלנו ובונה את היכולת שלנו למצוא פתרונות יצירתיים למצבים בלתי אפשריים".


אבל האמת היא שבעיני להיות עזתית, זה מאוד מעייף. האבטלה גוברת, יש מחסור הולך וגדל במשאבים, ומצור בים וביבשה. הרבה פעמים אני לחוצה ומדוכאת מכך שאני לא יכולה לעבור את הגבול כדי ללמוד לקראת התואר השני שלי. אבל הדוגמה של פאתן ואמירה, עוזרת לי להחזיק את הראש מורם ולקוות שיש לאן להתקדם גם כאן.


עריכה: מיכל זק

תרגום: עינת גרוסברונר


טקסט זה נכתב במקור באתר We are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.



  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon