אנאס ג'ניינה
מועדון הכדורגל השכונתי שלי, אל-שג'אעיה,
זכה בטורניר ליגת הכדורגל העזתית בפעם הראשונה, אחרי ניצחון 4-1 נגד מועדון אל-נוסיראת, במשחק האחרון של העונה. השכונה שלנו נחשבת לזו שנפגעה הכי הרבה באיזור, אחרי התקיפה האחרונה של ישראל. חלק מהבתים של השחקנים נהרסו, ועדיין לא נבנו מחדש.
חלק מחברי הקבוצה אף איבדו קרובים ואהובים שלהם - רמי, דוד של השחקן פאדי קניטא, נהרג.
אבל הצער שלנו לא מנע מאיתנו לחגוג את הניצחון. הרבה ילדים, נוער ואפילו מבוגרים צפו במשחק ונהנו. זה נכון שיש הרבה דם, והרבה דמעות, אבל יש גם חגיגות! הישראלים יכולים להרוס את הבתים שלנו, בתי הספר שלנו, ואפילו את הגוף שלנו – אבל הם לעולם לא יוכלו לכבוש את הרצון שלנו לחגוג ולשמוח.
תרגום: ליאור אלפנט
טקסט זה נכתב במקור באתר We are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.