איך עוצרים את המעגל?

הי, זה אחמד, עיתונאי מעזה. מעגל של אלימות נמשך בינינו ואין מנצח. לא יכול להיות מנצח.


הפלסטינים וגם הישראלים רותחים, לצערי, וטמפרטורת המים עולה מיום ליום. כאיש שמאל, חשוב לי להראות לכם איך המעגל הזה מתדלק את עצמו, ולדבר על הדיכוי שעומד בבסיסו.

בימים האחרונים, הצבא הישראלי והכוחות של חמאס - משגרים טילים אשר הורגים חפים מפשע. אתמול, בשעה ארבע בבוקר למשל, ישראל הנחיתה שלושה פגזים על הבית של משפחה במחנה הפליטים א-שאטי: שמונה ילדים קטנים מתו, ושתי נשים. כתבנו על זה בעמוד. אשמתם היחידה - היותם פלסטינים מעזה. זה לא אירוע חריג, הפסקתי לספור כמה ילדים נטבחו כאן לאורך השנים.


בבוקר חמאס הפגיזו את תל-אביב. דובר התנועה כתב: "שיגרנו טילים אל תל-אביב בתגובה על הטבח במחנה הפליטים א-שאטי, יש לנו מספיק טילים כדי להפגיז את תל-אביב למשך חצי-שנה".


המתקפה הזו, של חמאס על תל-אביב, הובילה להרג של אזרח ישראלי היום, בן חמישים, ברמת-גן.


בתגובה להפגזת תל-אביב, לפני כשלוש שעות, ישראל הפגיזה מגדל מפורסם בעזה, שנקרא מגדל אל-ג'לאא. גרות בו עשרות משפחות לא מעורבות, שאיבדו כעת בית, ויש בו גם ערוצי טלוויזיה גדולים - כמו אל-ג'זירה ואחרים.


אל תטעו, גם כאן - המדיניות של הרס מגדלי אזרחים היא פגיעה מכוונת בחפים מפשע. מאז תחילת הלחימה, בכל יום ישראל מוטטה מגדל אזרחי, וכל הפגזה כזו המיטה אסון כלכלי ונפשי על מאות משפחות - שנזרקו לרחוב.


מיד לאחר הרס המגדל האחרון, לפני שעתיים, הצהיר דובר תנועת החמאס: "התגובה שלנו על הפגזת המגדל האזרחי בעזה תהיה להפגיז את תושבי תל-אביב והמרכז, שינוסו מפני עוצמת פגזינו". וברגעים אלו, ערי המרכז מופגזות, ואולי תהיה שוב פגיעה באזרחים.


ואני שואל: עד מתי ימשך המעגל? ואיך יוצאים ממנו?


אין סימטריה בינינו. פערי הכוחות אדירים, בכל מובן. חמאס כתבה שיש לה טילים לחצי-שנה? לישראל יש מטוסי קרב, וטילים להפגיז את עזה במשך שנים, בלי-סוף. נהרגו פה בעזה עד עכשיו 39 ילדים ו-22 נשים, כך על-פי משרד הבריאות. מספר לא יאומן. הכל חשוף, כל נקודה שישראל תרצה - תופגז. רחפנים ועשרות מטוסי קרב חגים מעל האדמה הזו, אותה נוצרת ישראל כבר חמש-עשרה שנה, שולטת מרחוק על הים, מעברי הגבול, והיבשה - ומונעת יציאה.


כולנו יודעים שלא יהיה למעגל סוף ככה. חמאס לא תצליח להביס, אחת ולתמיד, את ישראל בקרב. וישראל, כמה שלא תנסה, לא תצליח להביס אחת ולתמיד את חמאס בקרב. צריך לחשוב אחרת. זו דעתי.


לא מזמן אסמעיל, אחד מהעיתונאים שלנו, כתב: "בעזה אנחנו נדרשים לבחור בין מוות איטי, למוות מהיר". וזו האמת.


רוב הצעירים, כמוני, לא יצאו מעזה מעולם. הכלכלה קרסה, ואנשים מתים לאט, כבר שנים - בגלל הסגר הישראלי, זו ה-"מלחמה האיטית" שאתם מנהלים נגדנו.


המדיניות הרשמית של ישראל, בשגרה - היא לבדל את עזה מירושלים ומהגדה המערבית. זה חלק מהניסיון למנוע ריבונות פלסטינית בכל הארץ, דרך ניתוק בין האזורים השונים. המדיניות הזו הובילה לקריסה של עזה, כמובן, שמחוברת באופן היסטורי מבחינה כלכלית, אנושית, לאומית, משפחתית ומקצועית - עם שאר הארץ.


מעגל האלימות הנוכחי נורא, אין ספק. זו מדיניות של אנשי ימין, אנשי קיצון, שאין להם יכולת או רצון לפתור את המצב באופן פוליטי. על זה הכוח שלהם הרי מבוסס: על אלימות.


אנשי שמאל צריכים לדעת, שאלטרנטיבה לאלימות, שדרך החוצה מהמעגל - היא בהכרח פוליטית. והיא כרוכה בויתור של הצד הישראלי על כוח: מתן זכויות פוליטיות שוות לעם הפלסטיני - שחי תחת דיכוי ישראלי קשה.


לדעתי, הדרך החוצה היא אחת. עכשיו זה אולי נראה כמו שגעון, ובכל-זאת, אני חושב שזו הדרך היחידה: מדינה אחת, דמוקרטית, שתתן לכל האזרחים שחיים פה, בין הנהר לים, זכויות שוות.


צריך להפסיק את "המלחמה האיטית": להפסיק לכבוש את הפלסטינים, להפסיק לנתק בין עזה וירושלים והגדה והגולה, להפסיק להפקיע אדמות ולייהד את הארץ, להפסיק להחזיק מילוני פלסטינים כנתינים של הצבא, בתוך מובלעות מנותקות - שעזה היא אחת מהן. תבינו, על זה אנחנו נאבקים.


צריך לקדם חזון אלטרנטיבי: חופש תנועה לכולם, גישה שווה למשאבים, שיבת פליטים, וזכויות לאומיות גם לעם הפלסטיני, בכל הארץ.


במקום למחוא כפיים ולעודד את אלימות המלחמה של ממשלות הימין, שלא מועילה בדבר, עלינו לגבש אלטרנטיבה פוליטית שכזו, צודקת - ואז ללחוץ על מנהיגי הימין להפסיק את מעגל האלימות. זו הדרך החוצה, זה הכוח שלנו. כדאי שנשכיל להבין את זה. אחרת נמשיך כך, והרי זה ברור לי, ואולי גם לכם, שעם אחד לא יצליח למחוק את השני.