• .

אחת-עשרה זוויות על הפצצה אחת

פאם ביילי


ב-5 באוקטובר 2016, באמצע היום, רעמו קולות ההפצצות ברחבי עזה. מאוחר יותר, יודלף לעיתונים כי אנשי תנועת הסלפיה הקיצוניים ירו רקטה חובבנית אל יישוב ישראלי, על פי הדיווחים כדרך להפעיל לחץ על ממשלת החמאס לשחרר מספר מחברי התנועה מהכלא בעזה (בעזה יש הטוענים כי הרשות הפלסטינית היא זאת שעומדת מאחורי פעולות הסלפים*). כוחות צה"ל הגיבו ביותר משלושים תקיפות אוויריות וירי טנקים במשך שעתיים. 


למרבה המזל, לא היו הרוגים או פצועים כתוצאה מהמתקפה, ככל הנראה מכיוון ששני הצדדים לא היו מעוניינים בהסלמה. אבל איך הגיבו העזתים כשאותם 'עימותים קלים' אירעו, שנתיים אחרי 'צוק איתן', כשהזכרונות מהמבצע עדיין מהדהדים?


הומור


עומר ע'רייב כתב בפייסבוק: "ערבבתי את האבקה לבראוניז-נוטלה שלי בשלווה, כשישראל החליטה להפציץ לעזה את הצורה, ולא נלחצתי. סיימתי ושמתי את הבראוניז בתנור בעוד המטבח וכל האזור והחלון רוקדים ומשקשקים. אם הבראוניז היו נשרפים, הייתי רותח מזעם, אבל למרבה השמחה הם לא נשרפו.

למחרת, הוא הוסיף: "אני רוצה שלום כשאני אופה, אבל ברור שלישראל יש רעיונות אחרים. אז מי הטרוריסט עכשיו? האדם שעומד בביתו ומכין בראוניז, לא פוגע באף אחד (מלבד בהיקף המותניים שלו עצמו) - או הטייס הישראלי ב-F16, שמפיל עלינו פצצות?"


אנס מוחמד ג'ניינה: "למרבה הצער, לא הייתי בבית בזמן ההפצצה ולכן לא יכולתי להכין בראוניז נוטלה. אבל כשאחמד החבר שלי ואני ראינו באופק עמוד עשן שחור עולה לשמיים, התחלנו להתווכח איזה אזור של עזה הופצץ. זה היה משחק מאתגר. אני טענתי שדרושה מידה של ניסיון כדי לאתר את מיקום ההפצצות הישראליות ו'מומחיות' - מישהו שהיה חשוף לאירועים כאלה, ושלכן אני האדם הנכון לשם כך, היות שאני משכונת שג'עאיה (שג'עאיה היא אחת השכונות שהיו נתונות למתקפה ההרסנית ביותר במהלך צוק איתן). לכן ניחשתי שהטיל שכרגע ראינו נופל, כמו במקרי העבר, היה בדיוק ליד הבית שלי. אחמד אמר 'לא, אני מהמר שזו שכונת זייתון'. מאוחר יותר שמענו ששג'עאיה היא השכונה שהותקפה. אני ניצחתי!" 


אנאס ג'נינה

יוסרא סולימאן: "כעסתי כשהפצצה נפלה, כי אחותי שינתה את דעתה ולא רצתה לבוא איתי למופע הקרקס בעזה. צעקתי כמו טיפשה, 'לעזאזל ישראל, זה לא זמן טוב לזה בכלל. לא יכולתם לחכות עד שנגיע לקרקס?!'" 

שחיקה, שעמום, אדישות


סלסביל זינדין: "בדקתי את הפיד בטוויטר וראיתי כמה טוויטים על הפצצות בעזה. אבל לא שמעתי כלום. ואז שמעתי פיצוץ נוראי לידי, במערב עזה. כיביתי את ה-WiFi והלכתי לישון עד שישראל סיימה איתנו" 


ביסאן אלג'דילי: "צפיתי בסדרת טלוויזיה קוריאנית. הייתי כל כך שקוע בסדרה שלא בדקתי את הפיד בפייסבוק במשך שעות. אני לא אכחיש, פחדתי כשפתאום שמעתי את הפצצה. שאלתי את אחותי, 'מה זה?' והיא ענתה ש'אנשים אומרים שהלילה הזה הולך להיות גרוע'. שמתי את האוזניות וסיימתי לצפות בפרק. הספיק לי מכל האזהרות בתקשורת לגבי מלחמה חדשה באופק. אם התחילה מלחמה חדשה, אז מה?! זה לא עניין חדש, זר לנו. אני כבר רגילה לשמוע צלילי הפצצות, לראות אנשים פצועים ולאבד אנשים שאני מכיר. אז אם תהיה מלחמה נוספת, מה זה כבר משנה. גם לא אכפת לי אם אני אהיה אחד מהקורבנות של המלחמה הבאה. אם אני הולך הולכת למות במלחמה, עדיף לי למות בתחילתה מאשר לעבור את כל המלחמה ורק אז למות". 


מרים דאוואס: "אני מלווה עיתונאים זרים, ולקחתי עיתונאי איתי לאחת מהזירות, כרגיל. אני באמת עצובה ומתוסכלת שדברים כאלה הפכו להיות נורמליים עד כדי כך שאני בעצמי מתייחסת אליהם ככאלה. את שומעת אנשים אומרים, 'שום דבר לא חדש. זאת רק הפצצה ושני ילדים נהרגו' [הפעם, בכל מקרה, לא היו פצועים או הרוגים]. והם מודים לאלוהים שישראל לא מתחילה עוד מלחמה נגדנו. ביקרתי הרבה פעמים עם עיתונאים באזורים שנפגעו בהפצצות ואני כבר יודעת מה אני הולכת לראות, מה יהיו השאלות ומה יהיו התשובות. אנחנו אוספים את המידע שצריך, ואומרים להתראות לכולם ועוזבים. שום דבר חדש".


למא אל-חלו: "אם אני לא לחלוטין מרוכזת בעשייהבמשהו, אני לא ממש מגיבה כשאני שומעת את ההפצצות. הסיבה העיקרית לכך היא שאפילו אם הפיצוץ רועש מאוד, אני לא יודעת אף פעם אם זה היה רק פיצוץ באוויר או הפצצות לשטחים ריקים וכו'וכד'. וגם, הפצצות לעיתים תכופות הפכו, למרבה הצער, לחלק מהשגרהה יומיומית בעזה. יום עם הפגזות רנדומליות הוא פשוט באמת עוד יום בעזה. ועדיין, יש תמיד את הקול הקטן וההיסטרי בראשי, שבכל הפצצה ובכל מלחמה מנסה להזכיר לי להתחיל להילחץ ולהיכנס לפאניקה. אני מרגיעה ומשתיקה אותו, ונשארת רגועה, בגלל שאני לא רוצה לזכור. אני לא רוצה להיכנס לפאניקה ולפחד. זה כנראה גם מה שיתר העזתים עושים, הם משתיקים את הפחדים בראשם וממשיכים בסדר היום שלהם בגלל שהם רוצים להיות 'אוקיי''בסדר', לחשוב שמה שהם שמעו הרגע זה לא יותר מאשר 'פיצוץ באוויר'. אנחנו לא רוצים להגיב לדברים שאמורים לגרום לנו לשקשק מפחד". 


למא אל-חלו

הלם ופחד 


מוחמד כלף (Mohammed Khalaf):) : "חזרתי הביתה אחרי יום מתיש פיזית ונפשית באוניברסיטה, מייחל רק לכמה שעות שינה. אבל אני גר במזרח עזה, אזור שסופג הפצצות כבדות. לא יכולתי לישון דקה הודות להפצצות. ההפצצות היום הזכירו לי את היום המפחיד בו הבית של השכן שלי הופצץ והושמד עד ליסודות, במהלך ההתקפות ב-2014. ישנתי, ואני לעולם לא אשכח איך קפצתי מהמיטה, מזועזע. זה הרגישתי כאילו מישהו החדיר את היד שלו לתוך בית החזה שלי, תפס את הלב שלי וסחט אותו. אבל בחזרה להיום: שמחתי כל כך לקרוא את החדשות שאחד המטוסים שביצעו את המתקפה, שגרמה לאנשים בעזה לרעוד מפחד, עלה באש והטייס נהרג. מי צוחק עכשיו?!"


בסמאן אלדיראוי ( (Basman Elderawi): ) "הייתי בתוך בניין ליד נמל עזה, בקורס פילוסופיה. שמעתי רק פצצה אחת, אבל אחרי שהגעתי במונית הביתה, הופתעתי לשמוע שהיו יותר מ-18 תקיפות. חשבתי לעצמי, "מה לעזאזל קורה?", הייתי בהלם: מתי, איך, איפה? ואז, כששמעתי על משט הנשים לעזה (שנתפס על ידי ישראל) הרגשתי ששיט, אותן סצנות קורות שוב ושוב". 


יסמין חיליס (Yasmin Hillis):): "קראתי ספר כששמעתי את המתקפה האווירית הראשונה. נעמדתי ופתחתי את החלון כדי לראות בדיוק איפה ההפצצות. ראיתי כמה ילדים שצחקו בקול, מגחכים שהרעש של ההפצצות לא מפחיד בכלל. הלכתי לסלון, ושני האחים שלי ישבו שם והקשיבו לחדשות ברדיו. הצטרפתי אליהם ושמענו שלא היו פגיעות בנפש. חזרתי לספר שלי. רבע שעה לאחר מכן, שמעתי עוד הפצצה. הייתי מפוחדת. ציפיתי שתתחיל מלחמה חדשה. ופחדתי לאבד את כל מי שאני מכירה. סצנות מהמלחמה הקודמת הדהדו שוב במחשבותי. בכל פעם שבה אני שומעת קולות פיצוצים, אני פוחדת. אנשים לא מתרגלים לזוועות אפילו אם הן נמשכות מאה שנים"


תרנים חמאד (Tarneem Hammad) : ) אם להיות כנה, אני מתחילה להתפלל. אני לא אוכל להמשיך לחיות אם תהיה עוד מלחמה אחת. לא כולם מרגישים מפוחדים, אבל בשבילי, זה כאילו הכל מתחיל שוב מהתחלה. אתה בונה חיים ופתאום כל החלומות שלך לחיים הגונים נעלמים ואתה מתחיל לתכנן שוב רק איך לשרוד". 


*אין צורך לראיין 'בעלי ידע' או פקידי ממשל כדי לקבל הערכה זהירה של הכוחות הפועלים מאחורי הקלעים ומושכים בחוטים. מוחמד שחאטה (Muhammad Shehata) ) אומר כי "חמאס נמצא במצב ביניים בלתי נסבל; הם לא יכולים לגרום לעוד מלחמה הרסנית עבור תושבי עזה, אבל הם גם לא יכולים לשתוק כמו פחדנים אל מול כל התקיפות האוויריות של ישראל. אז מה הם עושים? הם נותנים הצהרות חזקות, אך ריקות מתוכן, ש'הסבלנות שלהם פוקעת', וממשיכים לפתח כלי נשקים פרימיטיבים ולשפר את מערכת המנהרות כדי לשמר את הפופולריות הדועכת שלהם. לטוב או לרע, ישראל הצליחה לייצור מציאות חדשה שבה לוחמי החמאס עושים כמיטב יכולתם כדי לשמר את הביטחון של ישראל ולמנוע שיגור של רקטה לכיוונה. אך כשהם נכשלים בכך, ורקטה פוגעת בקרקע ריקה, הנקמה היא אכזרית". 


תרגום: שירי מ.

עריכה: שולי דיכטר


טקסט זה נכתב במקור באתר We are not numbers, בלוג ספרותי בו כותבים צעירים מעזה על חייהם בשפה האנגלית. חלק מהכותבים העזתים הביעו רצון להשמיע את קולם גם בעברית, ובעקבות הפנייה שלהם התנדבנו מעל לכ-150 ישראלים לתרגם את הטקסטים שבאתר מאנגלית לעברית. במידה ותרצו להצטרף אל קהילת המתרגמים שלנו ולעזור לנו למלא את האתר בתוכן נוסף, לחצו כאן.

  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon